הבלוג Sociological Images (שהוא בלוג מעניין באופן כללי), מציג נתונים שהופיעו בכתב העת היהודי-אמריקאי Forward על חלקן של נשים בהנהגת ארגונים ומוסדות יהודיים בארצות הברית, ועל השכר הממוצע של נשים בארגונים אלה, שהוא נמוך יותר מזה של הגברים.

נשים כמנהיגות: פורוורד (או SI) לא בודקים כמה מן הארגונים הם אורתודקוסים (כלומר, מדירים נשים באופן שיטתי). ברשימת ראשי הארגונים ניתן לראות שנבחנו 21 ארגונים דתיים/חינוכיים. מתוכם, שליש (שבעה) הם מוסדות אורתודוקסים או חרדיים. אבל גם מתוך ארבעה עשר מוסדות נוספים (רפורמים, קונסרבטיבים, רקונסטרוקציוניסטים או על-זרמיים), יש רק מנהיגה אחת לארגונים הדתיים - הרבה ג’ולי שונפלד שעומדת בראש אסיפת הרבנים (Rabbinical Assembly) של התנועה המסורתית. בין 19 ראשי הפדרציות היהודיות הגדולות יש רק אישה אחת - ג’ניפר גורוביץ, המכהנת כראש הפדרציה של הקהילות היהודיות בסן פרנציסקו.

היהודי שמרוויח הכי הרבה כסף לשנה הוא אגב ריצ’ארד ג’ואל, נשיא הישיבה יוניברסיטי, עם שכר שנתי של 750,000 דולר (וזה אחרי מיידוף!). אחריו עומד ג’רי סילברמן, נשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות בצפון אמריקה, שמרוויח 575,000 דולר לשנה. האישה שמרוויחה הכי הרבה כסף (כ-511,000 דולר לשנה) היא שרה בלומפילד, המנהלת של מוזיאון השואה בוושינגטון, ואחת מ-9 נשים בלבד שעומדות בראש ארגונים המדורגים כ”שירותים ציבוריים” (ששתיים מהן עומדות בראש ארגוני נשים יהודיות). באופן אירוני, מנכ”ל הדסה, ארגון הנשים היהודיות של צפון אמריקה, הוא גבר בשם ריק אניס.

וברמות הנמוכות יותר: למרות שקיים ייצוג-חסר לנשים בהנהגת הארגונים היהודיים (כולל אפילו בזרמים יהודיים יותר שוויוניים, באופן כללי הן מהוות 14% מן המנהיגים), הן מהוות 75%  מכלל העובדים בארגונים יהודיים. ולמרות שנשים מהוות שלושה רבעים מכלל עובדי הקהילות היהודיות, חלק ניכר מן הקהילות היהודיות (65%) לא מציעים חופשת לידה בתשלום מלא (55% מציעים חופשת לידה ללא תשלום ו-10% לא מציעים כלל חופשת לידה); ורק 7% משלמים על חופשת לידה של 12 שבועות או יותר. שוב, החישוב כולל את הקהילות היהודיות מן הזרמים היותר שוויוניים, שמחזיקים “חזנית” או “רבה” (ברור שרוב הנשים עובדות בארגונים אלה ואחרים בתפקידים מנהלתיים, ותחת סוג המשכורות המכונות “שכר לנשים”).

ערכים סוציאליים יהודיים הם אולי דבר נחמד לדבר עליו בהקשר של “גמילות חסדים” (אורתודוקסים) או “צדק חברתי” (פרוגרסיבים למיניהם), אבל בשורה התחתונה - ארגונים יהודיים דתיים בארצות הברית פועלים מהבחינה הזו כמו שילוב קטלני בין דת שהיא עדיין שמרנית (גם אם מרבית הארגונים לא מדירים נשים ברמה הפורמלית) והעולם הקפיטליסטי, שבו זכויות סוציאליות הן משהו שכנראה נשאר על הנייר של הרב/ה בדרשה השבועית בבית הכנסת או ב”טמפל”.

שם (חובה)

כתובת דוא"ל (חובה)

URI

התגובה שלך