יובל גורביץ’ כותב פוטס מעניין בנושא מצוקתם של ילדי בית הספר ממוצא אתיופי בפתח תקווה - שעם רובו אני מסכימה. גורביץ’ קודם כל שם את העובדות על השולחן: קיימת דרישה שילדים ממוצא אתיופי ילמדו בבתי ספר דתיים, ואם לא, מוטל הגיור שלהם בסכנה. אם אני לא טועה, אחת מן הדרישות של המפלגות הדתיות ושל הרבנות, להסכמתן לעלייה ההמונית של ביתא ישראל לארץ, הייתה שילדי ביתא ישראל ילמדו בבתי ספר ממלכתיים-דתיים. רבים גם נשלחו לפנימיות ממלכתיות-דתיות, הרחק מהוריהם. יצוין, כי היהדות האורתודוקסית אכן מטילה ספק בחלק מן המנהגים של יהודי אתיופיה. מכיוון שיהדות אורתודוקסית היא בעלת השררה במדינת ישראל, היא שמה עצמה במקרה זה כריבון - ולא מציגה אלטרנטיבות ליוצאי אתיופיה או לציבור הרחב. רק הבוקר דווח כי הרב הראשי שלמה עמאר דחה הצעה של שר החינוך כי התלמידים ישלחו לבתי ספר חילוניים שבהם הם יקבלו תל”י (תגבור לימודי יהדות). בניגוד לכל אזרח אחר במדינת ישראל, ליוצאי אתיופיה אין את הזכות לבחור, באיזה מוסד חינוכי יתחנכו בניהם ובנותיהם, המדינה כבר החליטה בשבילם. המודל הפטרוני הזה בעיסוק עם יוצאי אתיופיה קיים גם בתחומים אחרים, אבל בולט במיוחד בכל הקשור לחינוך. ולמרות מודל פטרוני מסוג זה, 25% מן הנוער ממוצא אתיופי נמצא במצב המוגדר כ”נשירה סמויה” ושני-שליש מוגדרים כנוער בסיכון ושיעור כפול של נוער ממוצא אתיופי משתמש בסמים, לעומת בני נוער ותיקים. עם אמא-מדינה פטרונית כזו, עדיף להיות יתומים.

האירועים בפתח תקווה מעידים על עוד עניין, שמעניין שגורביץ’ לא התייחס אליו. ב-20-30 השנים האחרונות קיימת מגמה מוגברת של  דתיים-לאומיים להתרחק מן הממ”ד הרגיל - כי הוא לא השגי מספיק, כי הוא לא “דתי” מספיק או כי סתם כי יש שם יותר מדי חפיפניקים (כלומר, מסורתיים שהוריהם החליטו לשלוח אותם לממ”ד  - ואהייה זהירה כאן, כי כמובן אין לי נתונים, אבל די ברור לי שימצא מתאם סטטיסטי בין מוצא עדתי ומעמד כלכלי לבין הבחירה לא לשלוח ילדים לממ”ד).

למשל רשת צביה/נעם, הוקמה על ידי יוצאי מרכז הרב, חרד”לניקים בהתהוות, כדי לא להתערבב עם החפיפניקים של הממ”ד. בתי ספר פרטיים וייחודיים, שכיום מצביעים עליהם - ועל ההורים ששולחים את ילדיהם אליהם - כאל סכנה לחינוך הממלכתי או לשוויוניות בחינוך - הם ממש לא המצאה של הסמולנים-החילונים-היאפים-עם-הג’יפ-מרמת-אביב. ההיפך. בזמן שהמיינסטרים של הציבור הדתי-לאומי הלכו לקפץ על גבעות ולראות בעצמם את החלוצים הציונים האמיתיים החדשי, הם גם החליטו להשיל מעליהם, כאליטה אמיתית, את כל אלה שלא דתיים מספיק, או לא אמידים מספיק, כדי ללכת לבתי הספר שלהם.

בתי הספר בפתח-תקווה לא חורגים פה, להיפך - הם עומדים בראש המחנה (לא ידוע לי למה - אולי מערכת הממ”ד בפ”ת הייתה גרועה). כבר בתחילת שנות ה-80, החליטה קבוצת הורים לפתוח את “דרכי נועם” (אחד משלושת בתי הספר שסירבו לקבל תלמידים, השניים האחרים הם בתי ספר של קבוצות הורים שפרשו מ”דרכי נעם”), ברוח המרכזניקים. אם אתה דתי שאינו יוצא אתיופיה בפתח תקווה, ולאו דווקא מרכזניק, עומדות בפניך שתי אפשרויות: להצטרף לאחיך האליטיסטים, שהקימו בתי ספר שחוסמים את המוני העם מלבוא בשעריהם (בנימוקים דתיים או אחרים), או לשלוח את הילד לבי”ס ממ”ד, שבו מרבית התלמידים הם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך - נו, אלה שלא מסוגלים להרשות לעצמם בי”ס פרטי, אבל גם מסיבה כלשהי, למשל מגבלות הרבנות, לא יכולים לשלוח את הילדים לבי”ס ממלכתי רגיל, אפילו לא לבי”ס תל”י.  ומי ההורה שירצה שילדיו ילמדו עם ילדים שנתוני הפתיחה שלהם גרועים? ומי ההורה שרוצה ללכת לבית הכנסת ולשמוע* שבבית הספר של הבן של שרוליק כבר ממש לומדים תלמוד בכיתה ב’ או ספר הזוהר בכיתה ג’ (שלא לדבר על רמת המתמטיקה והאנגלית), והבן שלך עדיין מתקשה עם ללמוד לקרוא ולכתוב, כי בכיתה אחוז גבוה של עולים שצריך קודם כל ללמדם עברית? אגב, שרון אסיסקוביץ כותב בבלוג שלו בקפה שגם בתי ספר פרטיים לא רשאים לסנן תלמידים על פי מוצא וזה נכון, אבל אני מתארת לעצמי שהטענה שלהם היא שהם מסננים על פי רמת דתיות/רמה אקדמית, ושה”אתיופים” פשוט לא מתאימים לרמה התורנית של בית הספר.

כמובן שכגרורה של העניין הזה, התהליך הזה תרם להקצנה רצינית בציבור הציוני-דתי - כי אם המוסדות המרכזניקים נחשבים לטובים שבהם והברירה השנייה היא, נו, בררה, אז הילדים סופגים את הערכים המרכזניקים בבית הספר. להיות מתון או “שמאלני”? לא בבית ספרנו, ותשאלו את כל אלה שהלכו לבתי ספר דתיים - אפילו ל”פלך”, “הרטמן” או ל”הימלפרב” המתונים יותר (שאכן לא שייכים לזרם הקוקיסטי, אם כי מדובר במוסדות אליטיסטיים) - וסבלו שם מהצקות בגלל דעותיהם המתונות.

מקור שם בית הספר, אגב, בטענה, שדרכיה של התורה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום. כמה ציני.

===

* חילונים יקרים: אתם לא באמת חושבים שבבית הכנסת מתפללים, נכון? מרכלים, מדברים, קוראים את העלונים.