תומר פרסיקו סיכם יפה את העשור בתחום הניו-אייג’ והרוחניות, ואחרי שהערתי לו שהוא שכח את מותו של מאהש שלנו (ועיינו ב-PDF בעמוד 6 למידע רציני), שהוא אולי אב-אבות הניו-אייג’ הרוחניות הממוסחרת, האיש שפיצח את האטום של הרוחניות בעידן הקפיטליסטי, פתאום חשבתי לכתוב רשימת עשור משלי.

יוקו בטח אשמה גם במותו, סקסי סידי עם חברים 

****

העשור הנוכחי פרץ לאחר שנה של חרדות Y2K, שהיו להן כמובן גם היבט דתי - הטכנולוגיה שהייתה אמורה להפסיק לעבוד בשל באג 2000 הפכה למעיין כלי מיסטי המקדם את סוף העולם ואת ביאתו הבאה של המשיח. ואכן, לא מעט גורמים משיחיים (בעיקר מחשבי קיצין פרוטסטנטים), ראו בשנת 2000 את תחילת הקץ. עד כדי כך, שלא זכור לי עשור (אולי למעט שנות ה-60, עם המלחמה הקרה מחד והציניות של הנוער המורד מאידך) שבו ליבלבו כל כך הרבה תיאוריות קונספירציה, שבו נעשה שימוש בעל-טבעי והיה עיסוק באפוקליפסה במדיומים של התרבות הפופולרית.

מכיוון שזה גם העשור שבו האינטרנט הפך להיות חלק אינטגרלי מחיי היום יום שלנו,  קבוצות דיון, רשתות חברתיות, מיילים ויראליים ואתרי קונספירציה ומיסטיקה סייעו להפיץ את בשורות הפופוקליפסה (כלומר, האפוקליפסה בתרבות הפופולרית) הרבה מעבר לקהל מבקרי חנויות הקריסטלים והמפשפשים במדפי העידן החדש בחנויות הספרים. הכל הפך נגיש יותר - תיאוריות מופרכות כאלו ואחרות, כתבי שטנה נגד קבוצות דתיות, אתניות או נגד פוליטיקאים, וגם סתם ניסיונות לגייס מאמינים חדשים. מי שמע על תיאוריות “סוף העולם של המאיה ב-2012″ לפני האינטרנט, למעט כמה משוגעי ניו אייג’/מאיה? מי היה הולך לסרט שכותרתו 2012 לפני 20 שנה?(אגב, למי שלא ראה ועדיין מעוניין: סרט פעולה/אסונות בינוני, אין קשר לתיאוריות הפופוקליפסה של הניו אייג’רים, וסוף מקומם במיוחד).

מצד שני, הטכנולוגיה לא רק מקדמת את הפצת הרעיונות, אלא עושה זאת בחינם ובאופן יחסית חופשי ופתוח (לביקורת). נכון, כולם מעבירים הלאה מיילים מלאים בתיאוריות מופרכות; נכון, יש הרבה יותר קהל לכל מיני רעיונות רוחניים הזויים ואפילו מסוכנים. אבל “אוטוסטרדת המידע” גרמה ב-10 השנים האחרונות לצרות (שרק יחריפו) לקבוצות אזוטריות יותר. הקבוצה הבולטת בהקשר הזה היא סיינטולוגיה. זה התחיל מקבוצות דיון (שרוב מי שנכנס אליהן כבר ידע בעצם מה סודות הסיינטולוגיה, כי הוא היה מאמין-לשעבר, מאמין-בהווה, או מומחה לנושא), והמשיך עם אתרי אינטרנט כמו xenu.net של אנדראס הלאס-לונד שפירסם מידע על האמונות הסודיות (והדי משונות) שהפיץ ל. רון האבארד. ומשם - בסאות’ פארק צחקו עליהם (וגרמו ל”שף” לעזוב, מה שלא קרה כשצחקו שם על נצרות או על יהדות), בריגדת חופש המידע של “אנונימוס” התחילה להציק להם אונליין ואחר כך גם אוף-ליין וכל מי שרוצה לדעת במה הסיינטולוגים מאמינים, יכול פשוט לפתוח כמה עשרות ערכי ויקיפדיה מעניינים ומשונים. צריך להבין, שבניגוד לקבוצות כמו הדרוזים - שטוענות שהנושאים האיזוטריים פשוט לא מתאימים מבחינה רוחנית למי שאינו תלמיד הדת ושמעבר לכך אין להן אינטרס מיוחד בשמירת הסודיות; במקרה של קבוצות כמו סיינטולוגיה, או המדיטציה הטרנסצנדנטלית של המהרישי, חשיפת מידע (במקרה של ה-TM, החשיפה הייתה בין היתר של ה”מנטרות הסודיות והמדויקות מדעית, ללא שיוך דתי, שמותאמות לך אישית” - וכמובן מבוססות על טבלה פשוטהשל שמות אלים הינדיים, בניגוד לטענות ה-TM), גורמת לכך שהם מאבדים את מקורות המימון שלהם (המאמינים שהולכים לעוד ועוד קורס בניסיון להבין עוד יותר מצפונותיה של הדת).

סאות’פארק חושפים ניבים

****

וכמובן, אם מדברים על ההשפעה של האינטרנט, אי אפשר שלא להיזכר בכמה מן המחזות המזוועים ביותר שראינו בעשור האחרון, שכולם קשורים לעשור הדתי הזה: הפיצוץ והתמוטטות מגדלי התאומים (ואולי ניתן להזכיר שהייתה גם תיאוריית קונספירציה אנטישמית שלא היו בבניין יהודים); מותו הנוראי של דניאל פרל; הפיגוע בלונדון; הפיגוע במדריד; פיגועים במסגדים ובכנסיות בעיראק; מחנות אימונים וואהביסטים באפגניסטן, תימן, סומליה או סודאן - כולם נראו על האינטרנט, ויותר מכך, תומכי הטרור מתקשרים ומתאמים בינהם באמצעות האינטרנט.

הפיגוע ב-11 בספטמבר 2001 הוביל לעשור סוער מאוד מבחינה דתית - הג’יהאד והיחס למוסלמים מחד; “מסע הצלב” שעליו הכריז ג’ורג’ בוש; וברקע, כל מיני קולות משיחיסטיים שסוברים שהנה באה מלחמת גוג ומגוג המיוחלת (מיוחלת, כי אחריה יבוא קץ הימים וביאת המשיח). אי אפשר להמעיט בחשיבותו של ה-9 בספטמבר ובהשפעתו העולמית. לאו דווקא בגלל “התפתחות הג’יהאדיסטים” - הם היו קיימים כבר קודם, ואפילו ניסו כבר לפוצץ את מגדלי התאומים (כמו גם ביצעו פיגועים נגד שגרירות ארצות הברית, ניסו להתנקש בחיי מבארכ ועוד). מי ששמע על איימן א-זוואהרי לפני ספטמבר 2001, לא הופתע ממעורבותו של הדוקטור בפיגוע מגדלי התאומים, ולא יותר מדי מן הפיגועים עצמם. ההשפעה העיקרית של הפיגוע היא דווקא בהתפתחויות האחרות שהוא הצית - פרשנות של דתות אחרות לאירוע המכונן הזה, שיח של לא-מוסלמים בנושא האסלאם והאסלאמיסטים, שיח בנושא היחס לאסלאם וכמובן, שיח פנים-אסלאמי בנושא הקיצוניים - שלמרבה הצער עדיין לא מושך את המסה הגדולה של החברה האסלאמית לפעולה תקיפה נגד האסלאמיסטיים. בהקשר זה יוזכרו גם כמה אירועים אלימים אחרים, שבהם הציגו המוחים את האסלאם כ”דת השלום” (כל עוד אין קריקטורות של מוחמד, או כל מיני מרעין בישין אחרים בסביבה). וכמובן, כוחו של האירוע ב”מסע הצלב” שכבר הוזכר קודם לכן - התבטאות אומללה יותר או פחות (וכשיודעים את הרקע הדתי של בוש, טעות פרוידיאנית או אולי אפילו “gaffe” מכוונת) - בעיראק, באפגניסטאן ובכל המקומות שבהם, כידוע, מאז אוקטובר, מקסימום נובמבר 2001, אין קיצונים אסלאמיים והדמוקרטיה והליברליזם חוגגים.

קריקטורה (לא של הנביא מוחמד, אל תשרפו לי את הבלוג, בדיוק גמרתי שיפוצים)

****

 ובעולם הנוצרי, חוץ מחישובי הקיצין השונים, וחגיגות ה-2000 לילד יום ההולדת המפורסם בעולם (שלמרבה הצער מבחינתם, לא כללה את הבחור הצעיר מכבה את הנרות בכבודו ובעצמו), קרו עוד כמה דברים. ב-2005 האפיפיור יוחנן פאולוס השני מת - יפ”ה, שנולד בשם קארול וויטיווה, היה שמרן שזכה לכבוד מלא-קתולים בין היתר בגלל היכולת שלו להרגיע יחסים מתוחים בין קתולים ללא-קתולים, והמעורבות שלו למען דמוקרטיזציה ברחבי העולם - אולי יצא במקרה ככה, אבל וויטיווה הפולני, שכמובן התנגד לקומוניזם האתאיסטי במולדתו,זכה גם לראות אותו נופל, ואת פולין חוזרת לקתוליות האדוקה, את רדיו מאריה האנטישמי פותח את פעילותו הפוליטית, ואולי אפילו את אפליית ההומוסקסואלים באותו מולדת, הכל אחרי נפילת שלטון הרשע הקומוניסטי.

אבל לא אלמן ישראל, habemus papam - כיורשו נבחר יוזף רצינגר, בנדיקטוס הארבעה עשר. בה”ע, שמרן אפילו יותר מיפ”ה, ומבחינת השמרנים בכנסייה הקתולית - בחירתו סימנה את ניצחונם על הרפורמיסטים, תיאולוגי השחרור ושאר “שמאלנים”. אחד ממהלכיו הבולטים של בה”ע מאז בחירתו היא ליכוד השורות השמרניות והאולטרה-שמרניות בכנסייה הקתולית, בניסיון לנהל קרב מאסף נגד הצמיחה העצומה של הנצרות הפנטקוסטלית והאוונגליקנית בעולם השלישי, ובעיקר באמריקה הלטינית. הוא התחיל עם מסדר בשם “פיוס העשירי” שהחליט בזמנו שלא לציית להחלטות הוואתיקן אחרי “קונציל הוותיקן השני” (כי ההחלטות היו בעיניהם בגידה בקתוליות השמרנית). בין הבישופים שהוא החליט לקבל מחדש - ריצ’רד ויליאמסון, מכחיש שואה (וכנראה גם לא היחיד).

כדי להבטיח שלא יקרה חלילה וחס שהמתונים והרפורמיסטים יזכו לדריסת רגל, נקט בה”ע בתרגיל שבדרך כלל שמור ליחסי ביבי עם אפללו. כנראה שסקנדל אחד לא הספיק לרצינגר, כי הוא המשיך בהצעה לכמרים האנגליקנים השמרניים, שהפריעו להם הרפורמות בכנסייה האנגליקנית (נשים יכולות להיות מוסמכות ככמרים, הומוסקסואלים מתקבלים, וכו’), להצטרף לכנסייה הקתולית. כמרים קתולים רגילים, זאת יודע כל ילד אירי, נשבעו לפרישות ולא יכולים להינשא. הכנסייה האנגליקנית דווקא מתירה נישואין של כמרים. מה יעשו האנגליקנים-לשעבר הנשואים? בה”ע מוכן לקבל אותם. הקתוליות היא כיום הדת הגדולה ביותר בעולם, ויש לה פנים רבות - במערב, בעיקר, ניתן למצוא קתולים רבים שכלל אינם שמרנים, אלא מבטאים דעות ליברליות למדי בנושאים רבים - הם ישמחו להסמיך נשים מתאימות ככמרים, חלקם תומכים בכך שכמרים קתולים “מקוריים” שינשאו, או בהכרה בהומוסקסואליות. הם נלחמים למען צדק חברתי ונגד משטרים דיקטוטריים, גם כשאלה האחרונים באים מן הימין השמרני ונלחמים בקומוניזם האתאיסטי. רצינגר לא מתכוון לרצות את כל אלה כשהוא מותיר לאנגליקנים הפורשים, הנשואים, לא לנטוש את נשותיהם מאחור: כמו במקרה ביבי והפורשים (וכל כך הרבה דילים דומים בעבר), גם ראצינגר מציע לאפללואים שלו תנאים מועדפים.

בה”ע הספיק גם לעצבן דתות אחרות ולהרוס חלק מעבודתו של יפ”ה בתחום הדיאלוג הבינדתי, ומן האפיפיורות ישחרר בדרך כלל רק המוות, מה שאומר שבה”ע ימשיך לעורר סערות גם בעשור הבא.  מה עוד צפוי בעשור הבא?  קשה לדעת, אבל אין לי מה לדאוג - כבר דווח כי ישנו גידול במספר חוקרי מדעי הדתות.

כמעט חשוב כמו המהרישי, וגם הוא נפטר… 

לפני כשבוע פרסמתי פוסט על רדיפה שיטתית של יהודים משיחיים בישראל, והקשר לפרשת יעקב טייטל, שגם הצליח לפגוע בנער משיחי. בין היתר ציינתי שם איך תערובת של תיאולוגיה לאומנית שרואה במדינת ישראל חלק מן הישועה שתביא לביאה השנייה של ישו, לבין ניסיון להיות יותר צדיק מן האפיפיור, מוביל להתבטאויות לאומניות למדי בכתב העת של היהודים המשיחיים

אילוסטרציה (מחווה לתום, כמובן): ספירת העומר, הרס”ר!

***
בינתיים הזדמן לידי הפוסט המעניין של תום שכותרתו “מיהו אזרח, מהי נורמליות” - תום לוקח את הכתבה בנושא היהודים המשיחיים, ומצביע על הצורה שבה יובל אזולאי (העיתונאי) והמרואיינים מדגישים את השירות הצבאי כסמל לאזרחותם האולטימטיבית. המרואיינים אצל אזולאי ב”הארץ” כולם מדגישים כי שירתו בצבא (אם אפשר, בקרבי), ואם זה לא אפשר (כי המרואיינת היא אישה), היא מדגישה כי תרמה את פרי רחמה לצבא. במקרה הזה, נראה לי (כמו שתום באמת גם אומר) שמדובר בניסיון להצביע על “כמה אנחנו שייכים”, אבל כמו שהראתי, ללאומנות של היהודים המשיחיים גם שורשים תיאולוגיים ברעיונות של הנצרות האוונגליסטית בת ימינו.

אחרי פרסום מעצרו של יעקב טייטל התפרסמו גם המעשים שמיוחסים לטייטל - בין היתר הפיגוע נגד פרופ’ שטרנהל והפיגוע נגד משפחת אורטיז.

לגבי האחרון, ראיונות אוהדים פורסמו בכל כלי התקשורת עם משפחת אורטיז. הטוקבאקים כמובן היו פחות אוהדים ובין היתר התייחסו לציטוט האם שהיא בהלם ש”יהודי כמוה” עשה את המעשה. הטוקבקיסטים מיהרו להטיח באם שטייטל אינו “יהודי כמוה”, כי היא אינה יהודיה, אלא משתייכת ל”יהודים המשיחיים” (יהודים שמאמינים בישו).

השופט העליון האמריקאי אוליבר ונדל הולמס התבקש פעם להגדיר את הגבול בין חופש הביטוי לבין פרסומי תועבה, והציטוט המפורסם שלו אומר ש”"I can’t define it, but I’ll know it when I see it.” לי קשה להגדיר מה הגבול של העולם היהודי, אבל אמונה בישו כמשיח נראית לי, ללא ספק, כמשהו שאינו יהדות מנקודת המבט שלי, “מן הבטן”. גם בית המשפט העליון פסק בזמנו שיהודי משיחי מזימבבואה לא יוכל לעלות לארץ במסגרת חוק השבות. היהודים המשיחיים מעמידים אתגר אינטלקטואלי בהקשר זה, של “גבולות היהדות המקובלת”. פעם, לפני שמדינות קבעו מהי זהותו של אדם, היו עוד קבוצות שחיו אי שם בין היהדות לנצרות (וצאצאי חלקם ממוקמים היטב באליטות הישראליות); כיום הדבר מהווה אתגר לא קל לשאלת אזרחותו של אדם במדינה “אתנית-לאומית” כמו ישראל, שבה האזרחות נקבעת בין היתר על פי השיוך הדתי-אתני. מעניין לראות איך העלון של היהודים המשיחיים בישראל משתמש בשיח לאומני, וכמובן שמקיים קהיליות בשטחים (אורטיז עצמם גרים באריאל) - לדעתי לא מתוך ניסיון להיות “יותר קתולי מן האפיפיור” (כלומר, להוכיח את נאמנותם ואהבתם למדינה), אלא מתוך שכנוע עצמי דתי. כמו שכותבת מנהיגת הקהילה בהקשר של נאום אובמה בקהיר:

מוקד הבעיה כיום היא העובדה שהעם כולו רחוק מאלוהים - בין אם המדובר במתיישבים והמתנחלים ביו”ש - […] חלקם דתי קיצוני, או ביתר העם - דתיים כחילוניים כאחד, כולל גם אלה המתגוררים בתוך גבולות הקו הירוק. לחרדים יש אמנם להט לאלוהים אך הם אינם יודעים אותו. בהעדר בית-המקדש, אין להם גישה אל נוכחותו של אלוהים, היות ואין להם דרך לכפר על חטאיהם.[…]

הבטחתו של אלוהים שלא להשמיד שוב את ישראל (ראה ירמ’ ל”א) עמוד תעמוד, גם אם, חלילה, יהפוך הנשיא אובמה לאותו אויב מאיים. ישראל עשויה אז לספוג אסון כבד, ממש כפי שקרה בימי המקרא ולכל אורך ההיסטוריה שלה, אך היא תתמיד בעמידתה, ושרוד תשרוד.[…]

מעבר למישור האינטלקטואלי, היהודים המשיחיים מרגיזים הרבה מאוד אנשים ומעוררים אצלם את כל החרדות הקולקטיביות-היסטוריות מפני מיסיונריות נוצרית (בישראל קיים מאז סוף שנות ה-70 חוק נגד פעילות מסיונרית, שנוגע בעיקר, או אך ורק, למיסיונרים נוצרים). טייטל מהבחינה הזו אינו “עשב שוטה“. אני מוכנה להעריך (ואשמח להיווכח שאני טועה) שאם יעשו משאל עם בישראל בנושא “גירוש יהודים משיחיים” מישראל, יהיה רוב מוחץ לנקיטת פעולות של המדינה בנושא. לפני כשבועיים פרסם עיתון הארץ ש”יד לאחים” מפעיל רשת שלמה של פקידים במשרדים ממשלתיים שמטרידים בדרכים שונות את היהודים המשיחיים:

בזימבבואה הבחין צ’, אזרח ישראלי מאזור ירושלים, שתוקף דרכונו פקע. הוא התייצב במשרד הפנים, ביקש לחדש את הדרכון ושילם 250 שקל אגרה, בהנחה שהדרכון החדש יהיה בתוקף לחמש השנים הבאות, עד שייאלץ להאריך את תוקפו שוב. אלא שהפקידה במשרד הפנים הגבילה את תוקף הדרכון החדש לשנה אחת בלבד. “כששאלתי אותה מדוע, היא שאלה אותי אם קיבלתי כבר זימון לתשאול במשרד הראשי”, אומר צ’. “עניתי שלא והיא אמרה שאקבל אותו בדואר”.

כששב מהטיול באפריקה מצא בתיבת הדואר שלו זימון לתשאול, שייערך באחד הימים הקרובים. “אני יכול לנחש מה הם רוצים לשאול אותי ומה הם מבקשים לדעת”, הוא אומר. “אני מכיר את ההליך הזה ממקרים אחרים שבהם פעילים בקהילת היהודים המשיחיים נדרשים לספר למשרד הפנים על אמונתם הדתית”. 

ועוד קצת

י’, תושב כפר סבא, עבר תשאול כזה לפני שנתיים ובעצת פרקליטו אף הקליט את השיחה. פקידה נבוכה שאלה אותו מה הוא עושה בקהילת “המעיין” ודרשה ממנו הסברים למידע אודותיו שהצטבר במשרד הראשי בירושלים. “הופתעתי”, אומר י’. “על השולחן של הפקידה ראיתי תיק עב כרס שבנוי כולו מחיי הפרטיים ומאמונתי הדתית. תהיתי למה זה עניינו של משרד הפנים, למה זה בכלל עניינו של מישהו”. “אז כותבים לי ככה”, אמרה לו הפקידה, “זה הקטע שאני אמורה כאילו להתמקד בו, שהפכת להיות ‘זקן’ בקהילה, כאילו איש חשוב מאוד בקהילה או משהו כזה”. אחר כך היא עימתה אותו עם פרטי מידע והוא התבקש להעיר עליהם: “אתה משתתף בוועידות ולימודים בכתבי קודש”, “אתה מלמד ועובד בארגון שעוזר לאנשים נזקקים במזון ובביגוד” (”אני מתנדב. אני לא עובד שם”, הוא העיר), “חוץ

פנינה קומפורטי. לקוחות שהיו מספרים כמה נהנו מהעוגה, עברו כאן ואפילו לא הסתכלו לכיוון צילום: תומר אפלבאום מזה, אתה גם בעד בעלי חיים” (”זה חדש”, העיר), “אתה ואשתך מנהלים קבוצות של חיי משפחה, לעזור לאנשים ולזוגות לשמור על היחסים ביניהם”. את הפרט האחרון י’ אישר והוסיף, “אבל אני לא רוצה למסור מידע על אנשים”. הפקידה מיהרה להבהיר: “לא, לא, לא. אני צריכה לשאול אותך רק על עצמך. על מה שאמרתי לך עכשיו, אני צריכה לבנות תשאול”.

כמה דברים מטרידים יש בכתבה הזו, לא רק אחד. טייטל כמובן לא לבד ברדיפת המשיחיים - גם אם אחרים לא יהיו מוכנים לשלוח להם חבילות נפץ בדואר, הם יהיו מוכנים לנצל כוח משרדי ממשלה על מנת להציק לאזרחים ישראלים אחרים (אני כבר לא מדברת על השחיתות והפגיעות של המאגרים הממשלתיים לכל אינטרסנט).

קל לשנוא יהודים משיחיים. הם מעצבנים כי הם טוענים שהם יהודים, למרות ש99.99% מן היהודים יגידו שאין דבר כזה יהודי שמאמין בישו. הם טרחנים שעוד מעט יתקנו אותי בהערות ויטענו שכותבים “ישוע” (הם לא צודקים ולא טועים, אבל ישו היא הדרך המקובלת בשפה העברית). כמו כל מישהו שמשוכנע שהוא ראה את האור, הם נודניקים שמנסים לשכנע אותך. הבעייה היא שההדרה של קבוצות דתיות חריגות ושונות בישראל - תוך שיתוף פעולה של פקידים במשרדים ממשלתיים - היא דפוס שנטוע היטב, לא משהו שמשויך רק ל”עשב שוטה”.

בגן של הבן שלי מגלפים היום דלעת. ילד אחד הביא דלעת לגן, וכולםמגלפים ביחד. במרכול ליד הבית מוכרים כל מיני ממתקים לקראת ההאלווין (”ליל כל הקדושים”). וגם המאפיות בשכונה בטרנד, עם עוגיות בצורת רוח רפאים או עוגות דלעת. בעוד יומיים בא עלינו ההאלווין, ואנחנו כבר הכנו “תחמושת” של שוקולדים לספק את הילדים שישחרו לפתחנו.

בניגוד  לפוטס הזה שמצאתי הבוקר בבלוגלי, אנחנו לא באמריקע. אנחנו גם לא בארץ, ואין לי מושג (דווקא מעניין אותי לדעת - תספרו) אם “חוגגים” את ההאלווין ישראל. קצת רקע למי שלא מכיר את החג הזה: ה-Halloween הוא חג שמקורו בתרבות הקלטית-פגאנית. הוא מתרחש כל שנה בליל חג כל הקדושים, ה-31 באוקטובר. למרות שמקורו של החג באירלנד, כיום אנחנו מכירים אותו בגירסתו האמריקאית: איסוף ממתקים (Trick or Treat) , התחפשות, הפחדות/מתיחות ועיסוק כללי ברוחות רפאים/שדים ושאר יצורי שאול, וכמובן תכניות מיוחדות בכל הסדרות האהובות עלינו בטלוויזיה, המוקדשות להאלווין (כולל כמובן סדרת Treehouse of Horror של הסימפסונז).

בשנים האחרונות, ה”חג” נחגג במתכונת זו גם מחוץ לארצות הברית - למשל פה. ברור מה האינטרס של יצרני הממתקים בעניין, ומה האינטרס של הילדים בעניין - וכששני כוחות אלה נפגשים (כל מתחיל בצרכנות יודע שילדים ומתבגרים הם כוח צרכני חזק במיוחד), שום התנגדות של “זה לא חג שלנו” לא תעזור. ה”מסורות” והטקסים האירופאים (כלומר, מחוץ לחוג התרבות הקלטית) של החג לקוחים מן התרבות הצרכנית הפופולרית - אין שום קשר לטקסי ההוקרה למתים שנהגו הקתולים לעשות ב”ליל כל הקדושים” במרכז אירופה. אפילו הקשישים בבניין שלי, אנשים ששרדו משטר קומוניסטי אנטי-אמריקאי ומשטר גרוע פי כמה ממנו (שגם כן לא החדיר מנהגים אמריקאים); שחיים רק 20 שנה במדינה “מערבית קפיטליסטית”, יודעים האלווין מהו.

***

ואם כבר בכח קפיטליסטי שטובע מסורות עסקינן, הרי שחג המולד הפך מזמן מחג המציין את הולדת ישו, לחג המציין בעיקר קניות, מתנות והמון ממתקים. אותו ילדון שהזכרתי בתחילת הפוסט מזהה כבר כובע אדום עם תיתורת לבנה: זהו “מיסמס!” (כלומר, כריסטמס). הכל מהזבל שאני מרשה להכניס הביתה, ואני חושבת שיחסית להורים אחרים, אני די מסננת את הזבל הנ”ל - אין לנו טלוויזיה (אבל הוא מדי פעם נחשף לתכנים ביו-טיוב), אנחנו לא נוצרים ולא חוגגים/חגגנו את חג המולד, וכו’. מילא אנחנו, אוכלי שפנות, בועלי נידות וסמולנים מניאקים שכמונו, אבל בבלוג של עידו קינן מתקיים בשבועות האחרונים מצוד אחר “שמחה קלאוס” שמככב בשכונות החרדיות. לא, טעיתם, הוא באמת דומה לאח הגוי שלו (טפו! אני בטוחה לפחות ששמחה לא יושב באוטובוס מעורב; ושאשתו לא משתמשת בפיאות תוצרת הודו).

***

והרהור אחרון - למה למעשה ישראלים קוראים לעיתים קרובות לחג המולד כריסטמס (או בכלל בדרך כלל גרסה מעוותת על פי שמיעה - כריסמס)? אני לא סתם שואלת. אני עוסקת לפרנסתי בתיירות, ומטיילת לי בפורומים שונים המיועדים למטיילים בחו”ל (”למטייל”, פורום טיולים וחופשות בחו”ל של תפוז). השימוש בכריסמס יותר רווח שם מאשר כריסטמס, או “חג המולד”. האם מדובר בעיוות לשוני שההסבר לו פשוט העילגות שיש לעיתים לכותבים (וסליחה עם מחברי הפוסטים בנושא, בכוונה לא קישרתי למשהו ספציפי)? או שאולי מדובר במין יופמיזם (לשון נקייה), כמו “בשר לבן” ו”דבר אחר”? או שאולי התרבות הפופולרית האמריקאית השפיעה גם פה על הצורה שבה אנחנו רואים את הדברים? ואם אנחנו נוסעים לצרפת לחגוג “כריסמס” (שבכלל נקרא שם נואל) או נוסעים לנצרת (שם הוא נקרא עיד אל מילאד), אנחנו לא ממש משתתפים ב”עבודה הזרה” אלא עושים “כריסמס” כמו שרואים בטלוויזיה מאמריקע?

ה”דיילי טלגרף” הבריטי מדווח (דרך ה-Daily Dish של אנדרו סאליבאן) שסרט שעוסק בצ’רלס דארווין לא מוצא מפיק בארצות הברית. הסיבה, היא כמובן דתית: חוגים של נוצרים שמרנים בארצות הברית מתארים את דארווין כ”אבי האאוגניקה” שמורשתו היחידה היא “רצח המונים”. ה”תיאוריה הלא-שלמה שלו” השפיעה ישירות לטענתם על היטלר והובילה ל”פשעים נגד האנושות”. מסיבות מסחריות (אף מפיץ לא רוצה להיות מוחרם על ידי קבוצה גדולה ומאורגנת כמו הנוצרים האוונגליסטים והשמרנים), הסרט מתקשה למצוא מפיץ בארצות הברית.

בניו יורק מחוץ לערים הגדולות, הדת שולטת ביד רמה. רק 39% מן המשיבים לסקר גאלופ, מסכימים עם האבולוציה; סקרים אחרים גם הם מצביעים על פונדמטליזם והתנגדות לאבולוציה ותיאוריות מדעיות אחרות המנוגדות לכתוב מילולית בכתבי הקודש הנוצריים.

ב-Wired מתפרסם תרגיל שעשו במחלקת הגיאוגרפיה של אוניברסיטת קנזס : לקחו מידע דמוגרפי על אזורים בארצות הברית ועשו הצלבה ל”שבעה החטאים” שעליהם, על פי הנצרות, נידון אדם למות הנפש: עצלות, חמדנות, זעם, חמדנות, גרגרנות,תאוות בשרים
חמדנות - ההכנסה הממוצעת בהשוואה למספר האנשים החיים מתחת לקו העוני

קנאה - עבריינות רכוש

 זעם - עבריינות אלימה

עצלנות - הוצאה על בידור לעומת אחוזי אבטלה

גרגרנות - מספר מסעדות המזון המהיר לנפש

 תאוות בשרים - תחלואה במחלות מין לנפש

גאווה - שכלול כל המשתנים

טוב, כמובן שאפשר למתוח ביקורת על התרגיל הזה. אבל קודם כל, כמו שטענתי בכותרת, מיאמי וייס זה באמת לא רק שם של תכנית טלוויזיה - מיאמי (או מדינת פלורידה בכלל) באמת בולטת פה בארגמן בכמעט כל המדדים.

חדי העין יבחינו גם שדווקא מדינות הדרום השמרניות (שבהן כנראה מביך ללכת להשיג קונדומים) בולטות באשר לתחלואה במחלות מין. פלורידה, שבה יש אוכלוסייה הומוסקסואלית גדולה (שמואשמת על ידי השמרנית כמפיצת מחלות מין וכו’), דווקא לא בולטת לרעה במדד הזה; וגם קליפורניה המתירנית לא בולטת לרעה, למעט כיסים קטנים (סן פרננדו ואלי, מוקד תעשיית הפורנו העולמית).

***

וחוץ מזה, בהמשך לפרשת התלמידים ממוצא אתיופי בבתי הספר הדתיים הפרטיים בפתח תקווה, תומר פרסיקו נותן עוד הקשר יותר רחב לנושא, ש”שמירת מצוות היא אחד הגורמים העיקריים שמפלגים היום את עם ישראל”