תומר פרסיקו סיכם יפה את העשור בתחום הניו-אייג’ והרוחניות, ואחרי שהערתי לו שהוא שכח את מותו של מאהש שלנו (ועיינו ב-PDF בעמוד 6 למידע רציני), שהוא אולי אב-אבות הניו-אייג’ הרוחניות הממוסחרת, האיש שפיצח את האטום של הרוחניות בעידן הקפיטליסטי, פתאום חשבתי לכתוב רשימת עשור משלי.

יוקו בטח אשמה גם במותו, סקסי סידי עם חברים 

****

העשור הנוכחי פרץ לאחר שנה של חרדות Y2K, שהיו להן כמובן גם היבט דתי - הטכנולוגיה שהייתה אמורה להפסיק לעבוד בשל באג 2000 הפכה למעיין כלי מיסטי המקדם את סוף העולם ואת ביאתו הבאה של המשיח. ואכן, לא מעט גורמים משיחיים (בעיקר מחשבי קיצין פרוטסטנטים), ראו בשנת 2000 את תחילת הקץ. עד כדי כך, שלא זכור לי עשור (אולי למעט שנות ה-60, עם המלחמה הקרה מחד והציניות של הנוער המורד מאידך) שבו ליבלבו כל כך הרבה תיאוריות קונספירציה, שבו נעשה שימוש בעל-טבעי והיה עיסוק באפוקליפסה במדיומים של התרבות הפופולרית.

מכיוון שזה גם העשור שבו האינטרנט הפך להיות חלק אינטגרלי מחיי היום יום שלנו,  קבוצות דיון, רשתות חברתיות, מיילים ויראליים ואתרי קונספירציה ומיסטיקה סייעו להפיץ את בשורות הפופוקליפסה (כלומר, האפוקליפסה בתרבות הפופולרית) הרבה מעבר לקהל מבקרי חנויות הקריסטלים והמפשפשים במדפי העידן החדש בחנויות הספרים. הכל הפך נגיש יותר - תיאוריות מופרכות כאלו ואחרות, כתבי שטנה נגד קבוצות דתיות, אתניות או נגד פוליטיקאים, וגם סתם ניסיונות לגייס מאמינים חדשים. מי שמע על תיאוריות “סוף העולם של המאיה ב-2012″ לפני האינטרנט, למעט כמה משוגעי ניו אייג’/מאיה? מי היה הולך לסרט שכותרתו 2012 לפני 20 שנה?(אגב, למי שלא ראה ועדיין מעוניין: סרט פעולה/אסונות בינוני, אין קשר לתיאוריות הפופוקליפסה של הניו אייג’רים, וסוף מקומם במיוחד).

מצד שני, הטכנולוגיה לא רק מקדמת את הפצת הרעיונות, אלא עושה זאת בחינם ובאופן יחסית חופשי ופתוח (לביקורת). נכון, כולם מעבירים הלאה מיילים מלאים בתיאוריות מופרכות; נכון, יש הרבה יותר קהל לכל מיני רעיונות רוחניים הזויים ואפילו מסוכנים. אבל “אוטוסטרדת המידע” גרמה ב-10 השנים האחרונות לצרות (שרק יחריפו) לקבוצות אזוטריות יותר. הקבוצה הבולטת בהקשר הזה היא סיינטולוגיה. זה התחיל מקבוצות דיון (שרוב מי שנכנס אליהן כבר ידע בעצם מה סודות הסיינטולוגיה, כי הוא היה מאמין-לשעבר, מאמין-בהווה, או מומחה לנושא), והמשיך עם אתרי אינטרנט כמו xenu.net של אנדראס הלאס-לונד שפירסם מידע על האמונות הסודיות (והדי משונות) שהפיץ ל. רון האבארד. ומשם - בסאות’ פארק צחקו עליהם (וגרמו ל”שף” לעזוב, מה שלא קרה כשצחקו שם על נצרות או על יהדות), בריגדת חופש המידע של “אנונימוס” התחילה להציק להם אונליין ואחר כך גם אוף-ליין וכל מי שרוצה לדעת במה הסיינטולוגים מאמינים, יכול פשוט לפתוח כמה עשרות ערכי ויקיפדיה מעניינים ומשונים. צריך להבין, שבניגוד לקבוצות כמו הדרוזים - שטוענות שהנושאים האיזוטריים פשוט לא מתאימים מבחינה רוחנית למי שאינו תלמיד הדת ושמעבר לכך אין להן אינטרס מיוחד בשמירת הסודיות; במקרה של קבוצות כמו סיינטולוגיה, או המדיטציה הטרנסצנדנטלית של המהרישי, חשיפת מידע (במקרה של ה-TM, החשיפה הייתה בין היתר של ה”מנטרות הסודיות והמדויקות מדעית, ללא שיוך דתי, שמותאמות לך אישית” - וכמובן מבוססות על טבלה פשוטהשל שמות אלים הינדיים, בניגוד לטענות ה-TM), גורמת לכך שהם מאבדים את מקורות המימון שלהם (המאמינים שהולכים לעוד ועוד קורס בניסיון להבין עוד יותר מצפונותיה של הדת).

סאות’פארק חושפים ניבים

****

וכמובן, אם מדברים על ההשפעה של האינטרנט, אי אפשר שלא להיזכר בכמה מן המחזות המזוועים ביותר שראינו בעשור האחרון, שכולם קשורים לעשור הדתי הזה: הפיצוץ והתמוטטות מגדלי התאומים (ואולי ניתן להזכיר שהייתה גם תיאוריית קונספירציה אנטישמית שלא היו בבניין יהודים); מותו הנוראי של דניאל פרל; הפיגוע בלונדון; הפיגוע במדריד; פיגועים במסגדים ובכנסיות בעיראק; מחנות אימונים וואהביסטים באפגניסטן, תימן, סומליה או סודאן - כולם נראו על האינטרנט, ויותר מכך, תומכי הטרור מתקשרים ומתאמים בינהם באמצעות האינטרנט.

הפיגוע ב-11 בספטמבר 2001 הוביל לעשור סוער מאוד מבחינה דתית - הג’יהאד והיחס למוסלמים מחד; “מסע הצלב” שעליו הכריז ג’ורג’ בוש; וברקע, כל מיני קולות משיחיסטיים שסוברים שהנה באה מלחמת גוג ומגוג המיוחלת (מיוחלת, כי אחריה יבוא קץ הימים וביאת המשיח). אי אפשר להמעיט בחשיבותו של ה-9 בספטמבר ובהשפעתו העולמית. לאו דווקא בגלל “התפתחות הג’יהאדיסטים” - הם היו קיימים כבר קודם, ואפילו ניסו כבר לפוצץ את מגדלי התאומים (כמו גם ביצעו פיגועים נגד שגרירות ארצות הברית, ניסו להתנקש בחיי מבארכ ועוד). מי ששמע על איימן א-זוואהרי לפני ספטמבר 2001, לא הופתע ממעורבותו של הדוקטור בפיגוע מגדלי התאומים, ולא יותר מדי מן הפיגועים עצמם. ההשפעה העיקרית של הפיגוע היא דווקא בהתפתחויות האחרות שהוא הצית - פרשנות של דתות אחרות לאירוע המכונן הזה, שיח של לא-מוסלמים בנושא האסלאם והאסלאמיסטים, שיח בנושא היחס לאסלאם וכמובן, שיח פנים-אסלאמי בנושא הקיצוניים - שלמרבה הצער עדיין לא מושך את המסה הגדולה של החברה האסלאמית לפעולה תקיפה נגד האסלאמיסטיים. בהקשר זה יוזכרו גם כמה אירועים אלימים אחרים, שבהם הציגו המוחים את האסלאם כ”דת השלום” (כל עוד אין קריקטורות של מוחמד, או כל מיני מרעין בישין אחרים בסביבה). וכמובן, כוחו של האירוע ב”מסע הצלב” שכבר הוזכר קודם לכן - התבטאות אומללה יותר או פחות (וכשיודעים את הרקע הדתי של בוש, טעות פרוידיאנית או אולי אפילו “gaffe” מכוונת) - בעיראק, באפגניסטאן ובכל המקומות שבהם, כידוע, מאז אוקטובר, מקסימום נובמבר 2001, אין קיצונים אסלאמיים והדמוקרטיה והליברליזם חוגגים.

קריקטורה (לא של הנביא מוחמד, אל תשרפו לי את הבלוג, בדיוק גמרתי שיפוצים)

****

 ובעולם הנוצרי, חוץ מחישובי הקיצין השונים, וחגיגות ה-2000 לילד יום ההולדת המפורסם בעולם (שלמרבה הצער מבחינתם, לא כללה את הבחור הצעיר מכבה את הנרות בכבודו ובעצמו), קרו עוד כמה דברים. ב-2005 האפיפיור יוחנן פאולוס השני מת - יפ”ה, שנולד בשם קארול וויטיווה, היה שמרן שזכה לכבוד מלא-קתולים בין היתר בגלל היכולת שלו להרגיע יחסים מתוחים בין קתולים ללא-קתולים, והמעורבות שלו למען דמוקרטיזציה ברחבי העולם - אולי יצא במקרה ככה, אבל וויטיווה הפולני, שכמובן התנגד לקומוניזם האתאיסטי במולדתו,זכה גם לראות אותו נופל, ואת פולין חוזרת לקתוליות האדוקה, את רדיו מאריה האנטישמי פותח את פעילותו הפוליטית, ואולי אפילו את אפליית ההומוסקסואלים באותו מולדת, הכל אחרי נפילת שלטון הרשע הקומוניסטי.

אבל לא אלמן ישראל, habemus papam - כיורשו נבחר יוזף רצינגר, בנדיקטוס הארבעה עשר. בה”ע, שמרן אפילו יותר מיפ”ה, ומבחינת השמרנים בכנסייה הקתולית - בחירתו סימנה את ניצחונם על הרפורמיסטים, תיאולוגי השחרור ושאר “שמאלנים”. אחד ממהלכיו הבולטים של בה”ע מאז בחירתו היא ליכוד השורות השמרניות והאולטרה-שמרניות בכנסייה הקתולית, בניסיון לנהל קרב מאסף נגד הצמיחה העצומה של הנצרות הפנטקוסטלית והאוונגליקנית בעולם השלישי, ובעיקר באמריקה הלטינית. הוא התחיל עם מסדר בשם “פיוס העשירי” שהחליט בזמנו שלא לציית להחלטות הוואתיקן אחרי “קונציל הוותיקן השני” (כי ההחלטות היו בעיניהם בגידה בקתוליות השמרנית). בין הבישופים שהוא החליט לקבל מחדש - ריצ’רד ויליאמסון, מכחיש שואה (וכנראה גם לא היחיד).

כדי להבטיח שלא יקרה חלילה וחס שהמתונים והרפורמיסטים יזכו לדריסת רגל, נקט בה”ע בתרגיל שבדרך כלל שמור ליחסי ביבי עם אפללו. כנראה שסקנדל אחד לא הספיק לרצינגר, כי הוא המשיך בהצעה לכמרים האנגליקנים השמרניים, שהפריעו להם הרפורמות בכנסייה האנגליקנית (נשים יכולות להיות מוסמכות ככמרים, הומוסקסואלים מתקבלים, וכו’), להצטרף לכנסייה הקתולית. כמרים קתולים רגילים, זאת יודע כל ילד אירי, נשבעו לפרישות ולא יכולים להינשא. הכנסייה האנגליקנית דווקא מתירה נישואין של כמרים. מה יעשו האנגליקנים-לשעבר הנשואים? בה”ע מוכן לקבל אותם. הקתוליות היא כיום הדת הגדולה ביותר בעולם, ויש לה פנים רבות - במערב, בעיקר, ניתן למצוא קתולים רבים שכלל אינם שמרנים, אלא מבטאים דעות ליברליות למדי בנושאים רבים - הם ישמחו להסמיך נשים מתאימות ככמרים, חלקם תומכים בכך שכמרים קתולים “מקוריים” שינשאו, או בהכרה בהומוסקסואליות. הם נלחמים למען צדק חברתי ונגד משטרים דיקטוטריים, גם כשאלה האחרונים באים מן הימין השמרני ונלחמים בקומוניזם האתאיסטי. רצינגר לא מתכוון לרצות את כל אלה כשהוא מותיר לאנגליקנים הפורשים, הנשואים, לא לנטוש את נשותיהם מאחור: כמו במקרה ביבי והפורשים (וכל כך הרבה דילים דומים בעבר), גם ראצינגר מציע לאפללואים שלו תנאים מועדפים.

בה”ע הספיק גם לעצבן דתות אחרות ולהרוס חלק מעבודתו של יפ”ה בתחום הדיאלוג הבינדתי, ומן האפיפיורות ישחרר בדרך כלל רק המוות, מה שאומר שבה”ע ימשיך לעורר סערות גם בעשור הבא.  מה עוד צפוי בעשור הבא?  קשה לדעת, אבל אין לי מה לדאוג - כבר דווח כי ישנו גידול במספר חוקרי מדעי הדתות.

כמעט חשוב כמו המהרישי, וגם הוא נפטר… 

מחר (או למעשה, מחרותיים בחצות), כמו במיטב הסרטים שהתרבות האמריקאית הפופולרית דוחפת לנו לראש, יתנשקו מיליוני הארים וסאליות ברחבי העולם לרגל קביעת השנה החדשה, וגם פה - בתל אביב - ראיתי כבר כמה מודעות לרגל הסילבסטר. עיתון הארץ אף הגדיל עשות, וב”עכבר” שלו ייחד פרויקט מיוחד למסיבות בישראל ולמסיבות נבחרות בעולם כולו ב-31 בדצמבר.

טוקבאק מס’ 1: אולי מספיק? קוראים לזה סילבסטר רק בישראל, בכל מדינה נורמלית קוראים לזה ערב ראש השנה האזרחית, New Year’s Eve

תשובת האדמורי”ת לחסידות דוס 2.0: האמת היא שלא. “סילבסטר” הוא שם מקובל במספר מדינות בעולם ל”חג” הזה. השם “ערב ראש השנה האזרחית” אמנם נפוץ בתרבויות רבות, כולל בתרבותם של הארי וסאלי (שהיא התרבות הקובעת את הבון-טון בנושאי מסיבות ובכלל בימינו); אבל בגרמניה, באוסטריה, בהולנד או בבלגיה, אומרים סילבסטר. ומשם (כלומר, מגרמניה) הגיעו בזמנו חלוצי חוגגי הסילבסטר בארץ. הם, בזמנו, הביאו משהו שהיה חלק מתרבותם כיהודים-גרמנים (שאימצו לעצמם לא מעט מנהגים של הסביבה, שהם לא תפסו כדתיים, כמו שיהודים נהגו לעשות בכל מקום בו התגוררו - כן, זה מתייחס גם אליך, האדון עם זנב השועל על הראש). מעתה, אל תגיד: “אתם הפרובינציאלים קוראים לזה סילבסטר ואני קורא לזה ראש השנה האזרחית”, אלא “אתם הלא-מודעים להיסטוריה של חגיגת הסילבסטר בארץ ולשורשייה הייקיים קוראים לזה ראש השנה האזרחית, בעוד שאני המשכיל קורא לזה סילבסטר”.

חגיגה מסורתית של יוצאי גרמניה (איור) 
אגב, קיימת גם השפעה הפוכה, מעניינת, של התרבות היהודית על התרבות הגרמנית. בגרמניה מברכים ערב הסילבסטר - Guten Rutsch - הפירוש המילולי של הברכה הוא “החלקה טובה” (לתוך השנה החדשה), אבל נמצא כי מקור הברכה ב”ראש (שנה) טוב” (גוטן ראש) שהיו מברכים היהודים את רעיהם ערב השנה החדשה, ולעיתים - כנראה - גם ערב השנה ה”אזרחית” (אני אגיע לזה) החדשה.

אם כבר יש משהו “שרק בישראל אומרים” ולא בעולם כולו, הרי זהו המונח “השנה האזרחית”. אין - ככל הידוע לי ואשמח אם יתקנו אותי - שום מקום שבו נקראת השנה הקלנדרית “אזרחית”. השנה היא אמנם “כללית” ו”למניינם”, אבל בשאר השפות שאינן עברית, היא אינה “אזרחית” ואין לה קשר לאזרחות.

***

טוקבאקיסטית 2:נכון, תקראו לזה סילבסטר! מדובר בחג על שמו של אפיפיור צורר שרצח הרבה יהודים! אתם חוגגים את יום חגו של היטלר או המן הרשע?

מקור שמו של ליל המסיבות בתרבות הקתולית של מרכז אירופה. בתרבות הקתולית, לכל יום בלוח השנה מותאם קדוש או קדושים, לעיתים לפי תאריך מותם (כמו במקרה זה, יום מותו של האפיפיור סילבסטר הראשון), ולעיתים לפי שיקולים אחרים. ה-31 בדצמבר אכן מוקדש, כיום הקדוש של סילבסטר הראשון. אין לכך משמעות מבחינת הדת הקתולית, גם קתולים אדוקים לא חוגגים כל יום את חגיהם של כל הקדושים.

סילבסטר הראשון היה אפיפיור בתקופה שבה הכנסייה הנוצרית הייתה עדיין משוללת כוח רשמי והייתה בהתליכי מעבר מדת מיעוט נרדף, לדת מיעוט נסבל באימפרייה הרומית. סילבסטר הראשון, באופן אישי, לא ידוע כצורר חריג, אם כי כאמור ניתן להניח שלא קיים תרי”ג מצוות.

במילים אחרות, אין בסיס להניח שהחגיגות הן לזכרו, או לכבודו של אנטישמי ידוע, כי:

- החגיגות הן לא באמת לכבודו של סילבסטר, כך פשוט נקרא היום בשל המורשת ההיסטורית-תרבותית. מעבר לכך אין קשר בין סילבסטר לחג

- וסילבסטר עצמו, גם אם היה קשר, לא היה “אנטישמי ידוע”.

חוגגים לכבודו של אחד שרצח הרבה

***

אז מה? לחגוג או לא לחגוג? התשובה טמונה בכם, ולא בהטפות לאחרים, טוקבאקיסטים יקרים. כל אחד ובחירתו הוא. אם אתם מרגישים שלא תרצו לחגוג כל חג או חגיגה שאינה יהודית-ישראלית, ותרו על הסילבסטר - לא בגלל שהנ”ל היה כביכול אנטישמי, או כי מדובר בערב ראש השנה הנוצרי, אלא כי לחגיגה אין משמעות עבורכם - המשמעות היחידה היא תחילת שנת התקציב הבאה (וזאת בינינו לא סיבה טובה למסיבה): את שאר התאריכים אתם מציינים בוודאי לפי הלוח היחידי שיש לו משמעות עבורכם, הלוח העברי.

האחרים ינסו לחקות את מה שהם ראו בסרטים האמריקאים - ניתן לשער שלא יתייחסו לשורשים היקיים של מורשת החג בארץ. ובשנה הבאה יהיה ניתן לחזור על כל השו”ת הזה שוב…

בגן של הבן שלי מגלפים היום דלעת. ילד אחד הביא דלעת לגן, וכולםמגלפים ביחד. במרכול ליד הבית מוכרים כל מיני ממתקים לקראת ההאלווין (”ליל כל הקדושים”). וגם המאפיות בשכונה בטרנד, עם עוגיות בצורת רוח רפאים או עוגות דלעת. בעוד יומיים בא עלינו ההאלווין, ואנחנו כבר הכנו “תחמושת” של שוקולדים לספק את הילדים שישחרו לפתחנו.

בניגוד  לפוטס הזה שמצאתי הבוקר בבלוגלי, אנחנו לא באמריקע. אנחנו גם לא בארץ, ואין לי מושג (דווקא מעניין אותי לדעת - תספרו) אם “חוגגים” את ההאלווין ישראל. קצת רקע למי שלא מכיר את החג הזה: ה-Halloween הוא חג שמקורו בתרבות הקלטית-פגאנית. הוא מתרחש כל שנה בליל חג כל הקדושים, ה-31 באוקטובר. למרות שמקורו של החג באירלנד, כיום אנחנו מכירים אותו בגירסתו האמריקאית: איסוף ממתקים (Trick or Treat) , התחפשות, הפחדות/מתיחות ועיסוק כללי ברוחות רפאים/שדים ושאר יצורי שאול, וכמובן תכניות מיוחדות בכל הסדרות האהובות עלינו בטלוויזיה, המוקדשות להאלווין (כולל כמובן סדרת Treehouse of Horror של הסימפסונז).

בשנים האחרונות, ה”חג” נחגג במתכונת זו גם מחוץ לארצות הברית - למשל פה. ברור מה האינטרס של יצרני הממתקים בעניין, ומה האינטרס של הילדים בעניין - וכששני כוחות אלה נפגשים (כל מתחיל בצרכנות יודע שילדים ומתבגרים הם כוח צרכני חזק במיוחד), שום התנגדות של “זה לא חג שלנו” לא תעזור. ה”מסורות” והטקסים האירופאים (כלומר, מחוץ לחוג התרבות הקלטית) של החג לקוחים מן התרבות הצרכנית הפופולרית - אין שום קשר לטקסי ההוקרה למתים שנהגו הקתולים לעשות ב”ליל כל הקדושים” במרכז אירופה. אפילו הקשישים בבניין שלי, אנשים ששרדו משטר קומוניסטי אנטי-אמריקאי ומשטר גרוע פי כמה ממנו (שגם כן לא החדיר מנהגים אמריקאים); שחיים רק 20 שנה במדינה “מערבית קפיטליסטית”, יודעים האלווין מהו.

***

ואם כבר בכח קפיטליסטי שטובע מסורות עסקינן, הרי שחג המולד הפך מזמן מחג המציין את הולדת ישו, לחג המציין בעיקר קניות, מתנות והמון ממתקים. אותו ילדון שהזכרתי בתחילת הפוסט מזהה כבר כובע אדום עם תיתורת לבנה: זהו “מיסמס!” (כלומר, כריסטמס). הכל מהזבל שאני מרשה להכניס הביתה, ואני חושבת שיחסית להורים אחרים, אני די מסננת את הזבל הנ”ל - אין לנו טלוויזיה (אבל הוא מדי פעם נחשף לתכנים ביו-טיוב), אנחנו לא נוצרים ולא חוגגים/חגגנו את חג המולד, וכו’. מילא אנחנו, אוכלי שפנות, בועלי נידות וסמולנים מניאקים שכמונו, אבל בבלוג של עידו קינן מתקיים בשבועות האחרונים מצוד אחר “שמחה קלאוס” שמככב בשכונות החרדיות. לא, טעיתם, הוא באמת דומה לאח הגוי שלו (טפו! אני בטוחה לפחות ששמחה לא יושב באוטובוס מעורב; ושאשתו לא משתמשת בפיאות תוצרת הודו).

***

והרהור אחרון - למה למעשה ישראלים קוראים לעיתים קרובות לחג המולד כריסטמס (או בכלל בדרך כלל גרסה מעוותת על פי שמיעה - כריסמס)? אני לא סתם שואלת. אני עוסקת לפרנסתי בתיירות, ומטיילת לי בפורומים שונים המיועדים למטיילים בחו”ל (”למטייל”, פורום טיולים וחופשות בחו”ל של תפוז). השימוש בכריסמס יותר רווח שם מאשר כריסטמס, או “חג המולד”. האם מדובר בעיוות לשוני שההסבר לו פשוט העילגות שיש לעיתים לכותבים (וסליחה עם מחברי הפוסטים בנושא, בכוונה לא קישרתי למשהו ספציפי)? או שאולי מדובר במין יופמיזם (לשון נקייה), כמו “בשר לבן” ו”דבר אחר”? או שאולי התרבות הפופולרית האמריקאית השפיעה גם פה על הצורה שבה אנחנו רואים את הדברים? ואם אנחנו נוסעים לצרפת לחגוג “כריסמס” (שבכלל נקרא שם נואל) או נוסעים לנצרת (שם הוא נקרא עיד אל מילאד), אנחנו לא ממש משתתפים ב”עבודה הזרה” אלא עושים “כריסמס” כמו שרואים בטלוויזיה מאמריקע?

ה”גארדיאן“מדווח כי דניאל ג’ונס, ממייסדי דת הג’דיי, תובע את רשת המרכולים הבריטית “טסקו” על אפלייה על רקע דתית. הסיבה: ג’ונס נכנס למרכול של טסקו בבאנגור (וויילס [1]) עם ברדס ונדרש על ידי עובדי המקום להסיר את המנצפת של הברדס מעל ראשו. ג’ונס טוען כי הדבר מהווה אפלייה ורדיפה על בסיס דתי. דתו (שאותה כאמור הוא הקים, ומונה לטענת גארדיאן כ-500,000 חברים[2]) מורה לו לחבוש מצנפת בשטח ציבורי והתביעה להסיר את המצנפת של הברדס מעל ראשו (משיקולי ביטחון כמובן[3]) מהווה אפלייה על רקע דתי.

דובר טסקו נתן, בהתאם למסורת הבריטית, תגובה הולמת (מעניין איך היה מגיב דובר אמריקאי או ישראלי…): “לא אסרנו עליו להיכנס לחנות. אנחנו נשמח לקבל את אבירי הג’דיי בחנויותינו אבל נבקש מהם להסיר את מצנפת הברדסים שלהם.אובי וואן קאנובי, יודה וסקייווקר מופיעים כולם ללא מצנפות, אפילו כשהם הולכים ל”צד האפל” ואנחנו רק מכירים את הקיסר כמי שאינו מסיר את מצנפתו לעולם. אבירי ג’דיי שיכנסו לחנות עם המצנפת עלולים להחמיץ הרבה מבצעים מיוחדים”.

הערות ותהיות

[1] מה יש שם באוויר של באנגור? זהו גם אתר הפגישה ההיסטורית בין הביטלס למהרישי יוגי

[2] כנהוג אצל עיתונאים, הם מסתמכים על וויקיפדיה. בוויקיפדיה בשפה האנגלית יש ערך בנושא דת הג’דיי, שמציין כי כ-500,000 איש הצהירו במרשמי אוכלוסין שונים כי דתם היא “דת הג’דיי”, חלקם בעקבות אימייל שטען כי אם מספיק אנשים יצהירו על כך, תוכר הדת באופן רשמי (בבריטניה אין הכרה רשמית בדתות…). סביר להניח שלפחות חלק (הארי?) מן הג’דאיסטים אינם כה אדוקים כמר ג’ונס, ובעיקר עשו זאת כמעשה משובה מול הרשויות או כתחליף להצהרה על חוסר בדת: באוסטרליה הייתה בסקר 2001, שבו נקראו אנשים לטעון שהם ג’דיאיסטים,ירידה בשיעור המצהירים שהם “חסרי דת”, ועלייה חזרה בסקר 2006.

[3] שיקולי הביטחון מובנים: בעבר היו מקרים של צעירים שביצעו מעשי עברייות במרכזי קניות, תוך שהם מונעים זיהוי יעיל באמצעות חבישת מצנפות הברדסים שלהם. ברוב מרכזי הקניות אסור להסתובב עם מצנפת הברדס על הראש. רק תהייה: האם הם גם מונעים מנשים עם ניקאב (רעלה המכסה את הפנים) או עם בורקה לערוך קניות כשהן מכוסות? במצרים ובטורקיה, למשל, נעשו ניסיונות למנוע מנשים רעולות פנים להיכנס לאוניברסיטאות או מבני ציבור אחרים (בטורקיה גם בשם עיקרון הפרדת הדת מן הציבוריות). במצרים נטען שזה משיקולי ביטחון (והרי טרוריסטים אכן עשויים להשתמש בכיסוי מסוג זה).