ה”גארדיאן“מדווח כי דניאל ג’ונס, ממייסדי דת הג’דיי, תובע את רשת המרכולים הבריטית “טסקו” על אפלייה על רקע דתית. הסיבה: ג’ונס נכנס למרכול של טסקו בבאנגור (וויילס [1]) עם ברדס ונדרש על ידי עובדי המקום להסיר את המנצפת של הברדס מעל ראשו. ג’ונס טוען כי הדבר מהווה אפלייה ורדיפה על בסיס דתי. דתו (שאותה כאמור הוא הקים, ומונה לטענת גארדיאן כ-500,000 חברים[2]) מורה לו לחבוש מצנפת בשטח ציבורי והתביעה להסיר את המצנפת של הברדס מעל ראשו (משיקולי ביטחון כמובן[3]) מהווה אפלייה על רקע דתי.

דובר טסקו נתן, בהתאם למסורת הבריטית, תגובה הולמת (מעניין איך היה מגיב דובר אמריקאי או ישראלי…): “לא אסרנו עליו להיכנס לחנות. אנחנו נשמח לקבל את אבירי הג’דיי בחנויותינו אבל נבקש מהם להסיר את מצנפת הברדסים שלהם.אובי וואן קאנובי, יודה וסקייווקר מופיעים כולם ללא מצנפות, אפילו כשהם הולכים ל”צד האפל” ואנחנו רק מכירים את הקיסר כמי שאינו מסיר את מצנפתו לעולם. אבירי ג’דיי שיכנסו לחנות עם המצנפת עלולים להחמיץ הרבה מבצעים מיוחדים”.

הערות ותהיות

[1] מה יש שם באוויר של באנגור? זהו גם אתר הפגישה ההיסטורית בין הביטלס למהרישי יוגי

[2] כנהוג אצל עיתונאים, הם מסתמכים על וויקיפדיה. בוויקיפדיה בשפה האנגלית יש ערך בנושא דת הג’דיי, שמציין כי כ-500,000 איש הצהירו במרשמי אוכלוסין שונים כי דתם היא “דת הג’דיי”, חלקם בעקבות אימייל שטען כי אם מספיק אנשים יצהירו על כך, תוכר הדת באופן רשמי (בבריטניה אין הכרה רשמית בדתות…). סביר להניח שלפחות חלק (הארי?) מן הג’דאיסטים אינם כה אדוקים כמר ג’ונס, ובעיקר עשו זאת כמעשה משובה מול הרשויות או כתחליף להצהרה על חוסר בדת: באוסטרליה הייתה בסקר 2001, שבו נקראו אנשים לטעון שהם ג’דיאיסטים,ירידה בשיעור המצהירים שהם “חסרי דת”, ועלייה חזרה בסקר 2006.

[3] שיקולי הביטחון מובנים: בעבר היו מקרים של צעירים שביצעו מעשי עברייות במרכזי קניות, תוך שהם מונעים זיהוי יעיל באמצעות חבישת מצנפות הברדסים שלהם. ברוב מרכזי הקניות אסור להסתובב עם מצנפת הברדס על הראש. רק תהייה: האם הם גם מונעים מנשים עם ניקאב (רעלה המכסה את הפנים) או עם בורקה לערוך קניות כשהן מכוסות? במצרים ובטורקיה, למשל, נעשו ניסיונות למנוע מנשים רעולות פנים להיכנס לאוניברסיטאות או מבני ציבור אחרים (בטורקיה גם בשם עיקרון הפרדת הדת מן הציבוריות). במצרים נטען שזה משיקולי ביטחון (והרי טרוריסטים אכן עשויים להשתמש בכיסוי מסוג זה).

ה”דיילי טלגרף” הבריטי מדווח (דרך ה-Daily Dish של אנדרו סאליבאן) שסרט שעוסק בצ’רלס דארווין לא מוצא מפיק בארצות הברית. הסיבה, היא כמובן דתית: חוגים של נוצרים שמרנים בארצות הברית מתארים את דארווין כ”אבי האאוגניקה” שמורשתו היחידה היא “רצח המונים”. ה”תיאוריה הלא-שלמה שלו” השפיעה ישירות לטענתם על היטלר והובילה ל”פשעים נגד האנושות”. מסיבות מסחריות (אף מפיץ לא רוצה להיות מוחרם על ידי קבוצה גדולה ומאורגנת כמו הנוצרים האוונגליסטים והשמרנים), הסרט מתקשה למצוא מפיץ בארצות הברית.

בניו יורק מחוץ לערים הגדולות, הדת שולטת ביד רמה. רק 39% מן המשיבים לסקר גאלופ, מסכימים עם האבולוציה; סקרים אחרים גם הם מצביעים על פונדמטליזם והתנגדות לאבולוציה ותיאוריות מדעיות אחרות המנוגדות לכתוב מילולית בכתבי הקודש הנוצריים.

בפוסט הראשון שלי בבלוג הזה, התייחסתי למייל שקיבלתי, שתיאר את גווני-הגוונים של הרוחניות היהודית החדשה. משום מה, ברשימה הארוכה שם הייתה חסרה אמנם רוחניותו של הטייקון, אבל מספר כתובות שהתפרסמו בסוף השבוע מפצות על הפער הזה ומדווחות על הקירבה בין אילן בן דב לבין רב ספרדי בשם יאשיהו פינטו.

ה”רוחניות” הזו (עם או בלי מרכאות) לא תמיד מתקבלת בברכה על ידי הצופה מן הצד. נעה ידלין כותבת ב”עין השביעית” כי המילה רוחניות הפכה “לכזו המתארת מי שבצד רדיפת בצע עוסק גם במיני הבלים אסקפיסטיים ואמונות תפלות, ועושה זאת על פי רוב בצורה מופגנת, פטפטנית ואקסטרווגנטית”. שרון אסיסקוביץ כותב בבלוג שלו שעליו להתנצל בפני שרי אריסון. הוא מאלה “שחשבו שהיא אדם הזוי, בעקבות ההתבטאויות שלה חסרות הקשר אל המציאות. מסתבר שהיא פשוט התוודתה בריש-גלי על הנורמות הרווחות בקרב (חלק מ)עשירי ישראל. מסתבר שלא צריך ללמוד כלכלה ו/או מנהל עסקים כדי לדעת איך לעשות כסף, או לייעץ איך לעשות כסף.”

מצד אחד, קל להבין את הביקורת של אסיסקוביץ ושל ידלין. הרוחניות של אותם טייקונים נראית למתבונן מרחוק כמו רוחניות מזויפת, מפלסטיק. עוד מוצר אופנתי להתהדר בו, שגורם לכם, כמו ארוחה במסעדה מפוארת, חופשה ביאכטה שלכם בקאריביים או הנעליים של גוצ’י, להרגיש כמו מיליון דולר (משחק מילים מכוון… ). מעניין במיוחד לקרוא את גרסת ה”ללכת עם ולהרגיש בלי” של פינטו, שבעצם הופכת את הרוחניות היהודית ל”מוצר” שאפשר “לקנות” רק חלק ממנו - החלק שגורם לך להרגיש טוב עם עצמך, ללא קבלת עול מצוות בנוסח האורתודוקסי הקלאסי: “אנשי העסקים נמשכים אל הרב פינטו, בין השאר משום שהוא מקבל אותם כפי שהם, ולא מטיף להם לזנוח את אורח החיים החילוני. “הרב לא מטיף לחזור בתשובה”, אומר בן זקן, שמקורב במיוחד אל הרב. “מבחינתו התשובה היא לא שתלבש חליפה ומגבעת. אם אפשר - טוב, אבל התשובה האמיתית היא שתהיה יהודי טוב בהתנהלות בין אדם לחברו. כל האנשים שקרובים אליו נהפכו לאנשים טובים יותר ומועילים לחברה. יודעים שיש נזקקים ושצריך לעזור להם”. תוסיפו את זה לעובדה שאנשי עסקים שונים מתחככים ומשודכים לטובת עסקאות באירועי פינטו והנה לכם הגירסה היהודית למועדון גברים אקסקלוסיבי בריטי: מין Old Boy Club עם כסות רוחנית. זה אגב לא משהו חדש לגמרי: חלק מן האגודות הסודיות והטקסיות מהסוג של הבונים החופשיים שימשו בדיוק לצורך זה, כולל הדרת הנשים (שהרי לא תצפו מן הרב פינטו, סובלני ככל שיהיה, לתת לנשים להשתתף כשוות באירועיו).

צורות הרוחניות החדשות האלו גם מעניקות לגיטימציה לאנשי העסקים המשתתפים בהן ולדרך חייהן. אין פה מהפכניות או ניסיון לדחות את העולם (אם לחלוק על ידלין - לא כל הדתות או צורות הרוחניות מייצגות רוח של פרישות ושל דחיית העולם הגשמי, World rejecting כמו שרוי וואליס קורא לזה; יש גם תנועות, ודווקא ממסדי הדתות הגדולות בתוכן, שהן דווקא World Affirming ).  קיימות דתות ש”מאשימות” את העני במצבו (ונותנות לעשיר לגיטימציה להמשיך להתעשר), וברגע שהיא דומיננטית, כל דת גדולה מנסה לשמר את הסטטוס קוו בחברה “שלה”, לא לעשות מהפכות רוחניות. האם יש כאלה שהרוחניות החדשה (בן דב, אריסון) מעצבנת אותם, אבל הרוחניות ה”שורשית” של לבייב לא?

למי שמעוניין לקרוא חומר אקדמי יותר על הפיכתה של הדת ל”מוצר”, כדאי לקרוא גם את תומאס לוקמאן (שוב ויקיפדיה). לוקמאן כותב על “דת שקופה”, שבניגוד לדתות שאנחנו מכירים באופן אינטואיטיבי, כוללת רוחניות שסיגלה עצמה לעולם הקפיטליסטי ולכללי השוק. תיאוריות שלמות בסוציולוגיה של הדת, אכן, מנתחות דת והמרת דת כתהליכים “כלכליים” של בחירת מוצר ב”שוק הרוחני”, בחירה רציונלית לחלוטין, מה ששוב מחזיר אותנו לסוג ה”שכר” שניתן לקבל מרוחניות מן הסוג האריסוני:

- פחות רגשות אשמה על זה שאתה עשיר

- הרגשה שאתה עושה משהו למען הכלל בעצם פעילותך הרוחנית (”השינוי מתחיל מתוכנו” - לא מתשלום מיסים גבוהים יותר של הסופר-עשירים; או ממערכת חינוך טובה יותר; או השד יודע מאיזה גורם חיצוני, אלא פשוט מתוכנו)

- במידה ופועלים בדגם הפינטואי, רשת חברתית לעסקים חדשים

- ובמידה ופועלים בדגם הפינטואי גם יחסי ציבור טובים

ב-Wired מתפרסם תרגיל שעשו במחלקת הגיאוגרפיה של אוניברסיטת קנזס : לקחו מידע דמוגרפי על אזורים בארצות הברית ועשו הצלבה ל”שבעה החטאים” שעליהם, על פי הנצרות, נידון אדם למות הנפש: עצלות, חמדנות, זעם, חמדנות, גרגרנות,תאוות בשרים
חמדנות - ההכנסה הממוצעת בהשוואה למספר האנשים החיים מתחת לקו העוני

קנאה - עבריינות רכוש

 זעם - עבריינות אלימה

עצלנות - הוצאה על בידור לעומת אחוזי אבטלה

גרגרנות - מספר מסעדות המזון המהיר לנפש

 תאוות בשרים - תחלואה במחלות מין לנפש

גאווה - שכלול כל המשתנים

טוב, כמובן שאפשר למתוח ביקורת על התרגיל הזה. אבל קודם כל, כמו שטענתי בכותרת, מיאמי וייס זה באמת לא רק שם של תכנית טלוויזיה - מיאמי (או מדינת פלורידה בכלל) באמת בולטת פה בארגמן בכמעט כל המדדים.

חדי העין יבחינו גם שדווקא מדינות הדרום השמרניות (שבהן כנראה מביך ללכת להשיג קונדומים) בולטות באשר לתחלואה במחלות מין. פלורידה, שבה יש אוכלוסייה הומוסקסואלית גדולה (שמואשמת על ידי השמרנית כמפיצת מחלות מין וכו’), דווקא לא בולטת לרעה במדד הזה; וגם קליפורניה המתירנית לא בולטת לרעה, למעט כיסים קטנים (סן פרננדו ואלי, מוקד תעשיית הפורנו העולמית).

***

וחוץ מזה, בהמשך לפרשת התלמידים ממוצא אתיופי בבתי הספר הדתיים הפרטיים בפתח תקווה, תומר פרסיקו נותן עוד הקשר יותר רחב לנושא, ש”שמירת מצוות היא אחד הגורמים העיקריים שמפלגים היום את עם ישראל”